Corrections

November 5, 2015

The following are significant corrections/additions for each edition (however, extensive minor corrections and improvements have been made between editions which are not brought here).

The corrections are presented in order of page number in the sefer, but also cite up to which PDF version the correction applies, as well as referencing corrections of later editions back to earlier editions.

Hardcopy users: The corrections are relevant to all sefarim of that edition and earlier, such that 1st edition users may benefit from corrections made in the 2nd edition. But corrections from earlier editions will have been corrected in subsequent ones and are therefore not relevant to users of later editions.

PDF users: The corrections apply only up to and including the version cited for correction, but not to later versions in which the earlier corrections will have already been made. So, for example, a correction from version 2.1 will apply to users of 2.1 and 2.0 but not to those of 2.2. Conversely, a user of 2.2 need not be concerned with corrections from 2.0 and 2.1 but only from 2.2 on.

Thus, in order to keep up-to-date, one need only refer to corrections from his version and higher.

Use the links below to view and download more user-friendly versions of the corrections relevant to either user :

Hardcopy Users (corrections by page)                                            PDF Users (corrections by version)

*

ONLINE UPDATES:

Key: 

Additions – highlighted in green, bolded and noted within the symbols { }

Deletions – highlighted in yellow and marked with a strike-through.

1st Edition

דף שצ״ח – נדה עיון כ״ד פסקה ב׳,  גירסה  1.0

וגם הב״ח (סקי״ז{י״ט}) מביא דעת רבי יהודה מקורביל שמיקל בדיעבד כשלא נטלה צפורניה אם בדקה תחילה ולא היה שם צואה. והוא מביא גם דעת השערי דורא הסובר שמעיקר הדין יש להקל בכה״ג אך טוב להחמיר לטבול שנית. אבל הב״ח כתב אחר זה ״ולפענ״ד נראה אפילו ברי לה שלא היה שום טיט כלל, יש להחמיר שתטבול פעם שניה שהרי איכא למ״ד [נראה שמתכוון להראב״ן {(סי׳ שכ״ו) ומביאו ש”ך (סקכ”ה), עיין הגהות והערות (אות ק”ו)}] דאם גדולה ועומדת להיחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה {הצפורן עומדת ליקצץ, הוא חוצץ}״. והחילוק בין השערי דורא לבין הב״ח ע״פ הראב״ן הוא שלהשערי דורא, אין הצפורן עצמה חוצצת, אלא הלכלוך המצוי שם. לכן מעיקר הדין עלתה לה טבילה אך טוב להחמיר כי צואת הצפורן מצוי מאוד. ואילו לב״ח ע״פ סברת הראב״ן שכל העומד להקצץ חוצץ, הצפורן עצמה הוי חציצה וממילא אין טעם להתיר אפילו בדיעבד {כיון שה}דצפורן עצמה היתה חציצה בעת טבילה.

2nd Edition (and 1st Edition)

דף קכ״ג – או״ה עיון כ״ז פסקה א׳גירסה 2.1 (מהדורה א׳: דף קי״ב)

מה שכתבנו בעיונים הקודמים הוא דווקא כשלא ניער או כיסה את הקדירה מיד כשנפלה הטיפה על החתיכה, אז יש לדון מה דין החתיכה ומה דין התבשיל כמו שכתבנו שם. אבל אם ניער או כיסה בתחילה, ישתנה הדין. דאיתא ברש״י (חולין ק״ח:, ד״ה ניער) ״המנער את הקדירה מתפשט הטעם בכולה וכן המכסה אותה מפני שמי השוליים עולים עד פיה ויורדים״. ומבאר המהרש״א {(ד״ה בא״ד משמע, על תוס׳ דף צ״ו:, ד״ה אם, בפי׳ דברי רש״י כאן)} שההסבר של רש״י בכסה {הוא} מדויק לשיטתו דאין הבלוע יוצא מחתיכה עד שיהיה {שתהיה} כולה ברוטב.  לכן כתב שפעולת הכיסוי מעלה רוטב {וכוונת רש״י היא שע״י פעולת הכיסוי, עולות רתיחות של רוטב לא רק במקצת החתיכה אלא} עד פי הקדרה ומתכסה כל החתיכה ברוטב. ואז במקום שהטיפה תכנס לתוך החתיכה, היא מתפשטת מיד לשאר הקדירה, וממילא לא צריך ס׳ בהחתיכה נגד הטיפה אלא די שיהיה ס׳ כנגדה בתבשיל.

דף ק״ל – או״ה עיון כ״ט, פסקה ב׳גירסה 2.0 (מהדורה א׳: דף קט״ז המשך ד״ה ולפי)

 אם כן, בנידון דידן שנפל חלב לבשר בקדירה ולפני שנודע הוסיפו מים לקדירה, לדעת הב״י, יש מחלוקת. שלסמ״ג {כיון דמיירי באיסור בב״ח דלכו״ע אמרינן חנ״נ, אין מחלוקת, ובין לסמ״ג ובין לטור,} צריך ס׳ במה שהוסיף נגד כל מה שהיה בקדירה אע״פ שלא נודע בינתיים, ולטור די בס׳ נגד החלב בלבד. ולדעת האו״ה וד״מ, לכו״ע לא בעי אלא שיהיה בסה״כ ס׳ נגד החלב. דהבשר לא נעשה נבילה עד שנודע, ומשנודע כבר נתערב החלב בשאר הקדירה ובטל בששים. ואע״פ שכתבנו בעיון הקודם שלדעת רמ״א לא סמכינן אהא דלא אמרינן חנ״נ בספק, הני מילי היכא דאפשר למיקם אטעמא. אבל הכא דא״א לברר כיון שטעם החלב כבר נתבטל, נראה שכל החתיכות מותרות.

דף תצ״ו – מקורות לאו״ה עיון כ״זגירסה 2.1 (מהדורה א׳: דף תנ״ד)

מהרש״א שם על רש״י {(ד״ה בא״ד משמע) על תוס׳ דף צ״ו:, ד״ה אם, בכוונת רש״י בדף ק״ח:}